<h1>סמ"ק מצוריך סימן רפ"ז</h1>
<h2>דף סב:</h2>
לפרוש סמוך לוסתה כדכתיב (ויקרא ט"ז) והזהרתם את בני ישראל מטומאתם. וכמה עונה זהו אותו יום או אותה לילה, וכן אמרו חכמים (פסחים דף ג') שיש לפרוש בסוף מ' לזכר ופ' לנקיבה ליל מ"א וליל פ"אא), דהא דאמר' (יבמות דף ס"ב) חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך ואפילו סמוך לוסתה רוצה לומר דברי שלום ולא חיישינן שמא יבא עליה אבל ביאה ודאי אסור כי איך נצטוה מפני דרך הרשות לעשות שום איסור אפילו מדרבנן. ואמרינן (שבועות דף י"ח) כל הפורש מאשתו סמוך לווסתה הויין ליה בנים הראויין להוראה כדכתיב (ויקרא י') ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה ולהורות בני ישראל, וכל שאינו פורש אפילו יש לו בנים כבני אהרון מתים כדכתיב וה[זה]רתם את בני ישראל וסמיך ליה אחרי מות. ואשה שאין לה וסת צריכה ליזהר מאודב). א)0ואומן תן חק לשבעה וגם לשמונה תן חלק לאשתך לז' ימי נידתה ותזכה לבן הנימול לשמונה, לשון תשב"ץ (הלכות נדה סי' תע"ז). ב) ואשה ששמשה שלא בשעת וסתה ולמחר בדקה ומצאה דם אינה צריכה כפרה ואסור לומר לה שהיא צריכה כפרה שלא יהא לבה נוקפה ופורשת פעם אחרת דכל כי האי גוונא אנוסה היא, ובפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף י"ח) קרי לה אונס ואונס דרחמנא פטריה, אבל אם שמשה בשעת וסתה כמזיד דמיא ותרויהו עברי בלאו האיש משום בועל נידה והאשה משום ששמשה בנידתה וצריכים שניהם כפרה, עכ"ל תשב"ץ (שם סי' תע"ה).
